לעזוב עולם שלם בגיל חמש־עשרה
רכבת מדורוחוי, פרידה מסבא אברהם, ואז ישראל: אולפן, עברית שלא נדבקת, ובית של אנשים אחרים בזמן שההורים רחוקים. הפרק שבו מתחילה ההסתגלות, ואיתה גם השתיקה.
הסיפור מתחיל כאן
1974
דורוחוי, רומניה
על הרציף עומדת נערה בת חמש־עשרה מול סבא שלה, סבא אברהם, שאיבד את מאור עיניו ולא יראה אותה יותר. סביבם דודים, דודות ובני דודים, כולם בוכים. חנה לא בוכה.
מולה מחכה ישראל: שפה שלא נדבקת ללשון, בית של משפחה זרה, הורים שנשארים רחוקים גם כשהם באותה מדינה. מאחוריה נשארים הרחובות של העיירה, החבורה שנפגשה לרקוד, והנער שחיבבה בסתר.
אבל יש דברים שחוצים איתנו גבולות. חנה כבר למדה איך להיות ילדה טובה: לרצות, לא להכביד, לא לעשות סצנות. יעברו שנים רבות, אהבות, לידות ובחירות, עד שתתחיל לשאול מה היא עצמה רוצה.
״רסיסים״ הוא סיפור על מה שאנחנו משאירים מאחור, ועל הדברים שממשיכים ללכת איתנו.
חמישים שנה אחר כך, הסיפור הזה נפרש לאורך שלושים פרקים: עלייה, אולפן, אהבה ראשונה, לימודים, נישואים, שלושה ילדים, מרפאה, מחלה, גירושים, והדרך הארוכה אל קול משלה.